פסק-דין בתיק עפ"ג 55358-01-12

המשיב הועמד לדין בבית-משפט קמא בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה על סעיף 186 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בבית-משפט קמא הגיעו הצדדים לכלל הסדר טיעון, שמכוחו המשיב הודה בעבירה, המדינה הסכימה על הפנייתו לקבלת תסקיר של שירות מבחן, כאשר הודיעה חד-משמעית כי "עמדתנו להרשעה ולמאסר בפועל, שיכול וירוצה בעבודות שירות".

בית-משפט קמא (כב' השופט א' דורון) הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו, ולאחר מכן היפנה אותו לקבלת תסקיר, כאשר בהפנייה נאמר כי שירות המבחן "מתבקש לבחון את שאלת הרשעתו וליתן המלצה עונשית". בסופו של יום הומצא לבית-משפט קמא תסקיר שירות מבחן, התסקיר הוא חיובי באופיו וההמלצה הסופית שבו היתה, להטיל על המשיב צו של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות ללא הרשעה.

בית-משפט קמא (כב' השופט ע' דרויאן) אימץ את המלצת שירות המבחן, הטיל על המשיב שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות ונמנע מהרשעתו.

על-כך מערערת המדינה בפנינו.

עד שאנו מגיעים לדיון בערעור, אנו רואים להעיר כי בפן הטכני למעשה ההרשעה נותרה בעינה, שמא בשל החילופין בין השופטים שדנו בתיק זה. כפי שציינו לעיל, כב' השופט דורון הרשיע את המשיב, שעל-כן אם רצה כב' השופט דרויאן להימנע מהרשעתו, היה עליו לבטל את ההרשעה הקיימת. הדבר לא נעשה בפועל. יחד עם זאת, אנו רואים ענין זה כפליטת קולמוס, והוא איננו מהווה מרכיב בשיקולנו.

לטענת המדינה, לא היה מקום במקרה הנוכחי לנקוט בצעד החריג של סיום ההליך ללא הרשעה. כדי שתקום האפשרות להשתמש בדרך החריגה דלעיל צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון הוא, כי ההרשעה תפגע פגיעה ממשית וחמורה בשיקום הנאשם; והתנאי השני, עניינו סוג העבירה שמדובר בו. לטענת התביעה, אף אחד משני התנאים דלעיל לא התקיימו במקרה הנוכחי. באשר לפגיעה האפשרית במשיב - גם מתסקיר שירות המבחן לא עולה פגיעה קונקרטית וממשית. ההמלצה התבססה על אפשרות של פגיעה בעתידו המקצועי של המשיב, לאור הרצון שהביע להשתלב בעתיד בלימודי ראיית חשבון. מדובר ברצון עתידי ולא בפגיעה ממשית, ואין לכך כדי להוות נימוק לאי-הרשעה. הכתם שידבק במשיב זהה באופיו לזה שידבק לכל אדם אחר במעמדו ובמצבו.

באשר לשיקול השני - המדינה מפנה לחומרה שבנשיאת סכין, לצורך להילחם בה. בהודעת הערעור יש הפנייה לפסיקה ברוח זו. שעל-כן, גם בהיבט זה שעניינו אינטרס הציבור, לא היה מקום להימנע מהרשעה.

הסנגורית מצביעה על שיקוליו של בית-משפט קמא, כאשר לטענתה לא נפלה בהם כל שגגה. בית-משפט קמא התייחס לנורמטיביות בדרך חייו של המשיב, למעט העבירה נושא כתב האישום. המשיב לא הסתבך בפלילים, לא לפני ולא אחרי ביצוע העבירה. עוד התייחס בית-משפט קמא להמלצת שירות המבחן ולאמור בתסקיר באופן כללי. התסקיר משקף, כאמור, דרך חיים נורמטיבית. אין צורך בהרתעתו הספציפית של המשיב. בנסיבות אלה, ובהינתן הנזק הפוטנציאלי, נמנע, כאמור, בית המשפט מהרשעה.

דעתנו היא כי יש ממש בערעור המדינה לענין אופן סיום ההליך, גם אם לא לענין הענישה הקונקרטית. כפי שציינה המדינה, ובדין, השיקולים המכתיבים היענות או אי-היענות לבקשה לסיום הליך ללא הרשעה, עניינה העושה והמעשה ושיקלולם.

לענייננו, באשר לעבירה - המשיב החזיק סכין על גופו בשעת לילה. לטענתו, מדובר בסכין שהוחזקה לצרכי הגנה עצמית. ספק בעינינו אם טיעון זה יכול להואיל למשיב, ושמא יש בו יותר כדי להזיק לו. וכי מדוע ישא המשיב סכין בצאתו סתם כך לרחוב, כאשר לא מדובר על נסיון קונקרטי לפגיעה בו. מכל מקום, אין בכך כדי לאיין את החשש בעצם נשיאתו של סכין. המדינה הפנתה אותנו, בין היתר, לע"פ 2282-12-09 מדינת ישראל נ' קאסר, שניתן במותב זה בחלקו. שם הפנינו לדברים שנאמרו לאורכה ולרוחבה של הפסיקה, ולפיהם, המרחק בין סכין המצוי בכיס לבין שליפתו הוא קצר ביותר. החזקת סכין היא פתח להתנהלות אלימה ומסוכנת. כאשר מדובר בבני-נוער הדברים הם בבחינת על אחת כמה וכמה. הצורך ביצירת נורמה מרתיעה הוא חשוב ומרכזי בהקשר הנוכחי. לא מצאנו בדברי בית-משפט קמא התמודדות עם צורך זה. תמונת הסכין מדברת בעד עצמה, ומדובר בסכין מאיימת בהבדל מאולר קטן או כיו"ב.

באשר להיבט השני - גם כאן לא מצאנו, לא בתסקיר שירות המבחן ולא בהנמקתו של בית-משפט קמא, תשובה ממשית לשאלה במה נבדל המשיב שבפנינו, לצערנו, מאלפי צעירים בני-גילו שמובאים לדין בעבירה זו וההליך לגביהם מסתיים בהרשעה. אין בתסקיר שירות המבחן שום ביטוי לנזק קונקרטי שייגרם למשיב ולשיקומו. רצונו ללמוד בעתיד ראיית חשבון איננו יכול להוות מענה לכך. ככל אדם צעיר, הדעת נותנת כי המשיב מחפש את דרכו וירצה להשתלב במקצוע זה או אחר. הרשעה אכן יכולה להכביד עליו בהמשך דרכו, אולם, כפי שאמרנו פעמים רבות, לו רצה המחוקק לסיים כל הליך ראשון נגד אדם צעיר ללא הרשעה, חזקה עליו שהיה אומר זאת.

מעבר לרצון ללמוד בעתיד לימודי ראיית חשבון אין בתסקיר, כאמור, כל נזק קונקרטי.

הסנגורית הפנתה אותנו לרע"פ 3446/10, שם הסתיים הליך דומה ללא הרשעה בבית המשפט העליון. איננו סבורים כי ניתן ללמוד גזירה שווה. מדובר בפסק-דין לאקוני, שנראה כי הדגש בו על-כך שהחלטתו של בית-משפט המחוזי שם להפוך פסק-דין של בית-משפט שלום (שסיים את ההליך ללא הרשעה) "נעדרת הנמקה של ממש". לפיכך, התקשה בית המשפט העליון להבין מדוע ראה צורך להתערב בפסק-דינה של הערכאה הדיונית.

את הנמקתנו להחלטה הנוכחית פרסנו בהרחבה, כאמור לעיל, והתוצאה הסופית היא, כי אנו מקבלים את ערעור המדינה ומרשיעים את המשיב בעבירה שיוחסה לו. איננו מתערבים בענישה, היא תישאר בעינה, דהיינו - 200 שעות שירות לתועלת הציבור, כפי שקבע בית-משפט קמא.

אנו מבטלים את עיכוב ביצוע לגבי השירות לתועלת הציבור. שמענו מפי המשיב כי התחיל בביצועו ועליו להשלימו עד סופו.

<#3#>

ניתן והודע היום ח' אייר תשע"ב, 30/04/2012 במעמד הצדדים.